מזרחי ואח' נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

פסק דין

בפני תביעה למתן פס"ד הצהרתי לפיו המשכון שנרשם לטובת הנתבע ברשם המשכונות על הדירה בה מתגוררים התובעים כפופה לזכות המגורים והחזקה של התובעים בדירה. לחילופין טוענים התובעים להגנה לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר ולחילופי חילופין זכות לדיור חלוף לפי הוראות חוק ההוצאה לפועל.

התובעים מתגוררים בדירה שברח' עליית הנוער 50/1 ירושלים (להלן ולעיל: "הדירה"). לטענת התובעים הדירה נרכשה עבור התובעים 1 ו- 2 בשנת 1994 על ידי מר ירון יוסף. התובעים ומר ירון יוסף לא עמדו בתשלומי המשכנתה שנטלו לצורך רכישת הדירה, לפיכך, מינה הבנק הנתבע כונס נכסים שמכר את הדירה לגב' אביבה מזור שהיא קרובת משפחה של התובעים. הדירה נמכרה לגב' מזור כשהיא תפוסה על ידי התובעים כך נכתב בפירוש בהסכם המכירה שערך כונס הנכסים מטעם הנתבעת עם הגב' מזור. לצורך מימון הרכישה חתמו הגב' מזור והתובע 5 עם הנתבעת על הסכם הלוואה והסכם משכנתה. בהתאם להסכמים אלה נרשם משכון על הדירה כאשר בשטר המשכון נכתב שהנכס המשועבד הוא זכויות חוזיות ואחרות שיש לחייבים ולבעלי הנכס בנכס שנרכש מכונס הנכסים. טענת התובעים היא כי משטר המשכון עולה בפירוש שהזכויות שמושכנו כפופות לזכות המגורים שלהם בדירה.

לחילופין טוענים התובעים כי הם זכאים להישאר בדירה כדיירים מוגנים על פי הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר ולחילופי חילופין כי הם זכאים לדיור חלוף לפי הוראות חוק ההוצל"פ. לטענת התובעים לא הוסבר להם או לגב' מזור דבר וחצי דבר ביחס להגנות הניתנות לחייבים מכח הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר או להוראות סעיפים 38 ו- 39 לחוק ההוצל"פ המקנים דיור חלוף למי שביתו נמכר בהוצל"פ.

הנתבעת טוענת כי התובעים ממשיכים בניסיונותיהם להכשיל את מימוש הדירה לאחר שהפסיקו לשלם את תשלומי המשכנתה בגינה. הנתבעת טוענת כי התובעים, בכל פעם שהם לא מצליחים לשלם את המשכנתה, והדירה עומדת למכירה בהוצל"פ, ממציאים קונה פיקטיבי שירכוש את הדירה ולמעשה מי שרוכש אותה אילו התובעים עצמם שאף משלמים את תשלומי המשכנתא כפי שעולה מכתב התביעה עצמו. בתחילה הביאו את מר ירון יוסף ש"רכש" את הדירה לאחר שהם נכשלו בהחזר המשכנתה. כאשר התובעים המשיכו לגור בדירה, ולאחר שהופסק תשלום המשכנתה שנטל מר ירון יוסף המציאו את הגב' מזור שתהיה היא ה"רוכשת" החדשה. התוצאה היא שהתובעים ממשיכים להתגורר בדירה מבלי לשלם את תשלומי המשכנתה ועכשיו הם מבקשים להפוך את השיטה לכשרה באמצעות בית משפט. הנתבעת טוענת כי טענת התובעים שהדירה תפוסה על ידם לא ברורה. לא ברור מכח מה הם טוענים שהדירה תפוסה כאשר אין טענה שהם משלמים דמי שכירות לגב' מזור או קנו ממנה את הדירה. עוד טענת הנתבעת כי התובעים קוראים את חוזה הרכישה מעו"ד אגסי באופן מעוות. בחוזה נכתב בפירוש שהמוכר מוכר את הדירה לקונה (גב' מזור) כשהנכס חופשי מכל תביעת צד ג'. האזכור בהסכם שהתובעים מתגוררים בדירה נעשה רק כדי להבטיח שלגב' מזור לא יהיו טענות כתוצאה מכך שהתובעים ממשיכים להתגורר בדירה, אך אין בכך כדי לתת לתובעים מכוח כלשהו בדירה. עוד טוענת הנתבעת כי התובעים מושתקים מלטעון שיש למכור את הדירה כתפוסה כי הם עצמם הגיעו להסדרים בהם ניתנה להם ארכה למכירת הדירה בעצמם מבלי שהעלו כל טענה לגבי היותם תופשים של הדירה. באותו הסכם נכתב בפירוש שאם התובעים לא יעמדו בו, הבנק יהיה רשאי להמשיך בהליכים לרבות פינוי ומכירת הדירה. לטענת הנתבעים גם בחוזה ההלוואה שהתובע 5 חתום עליו ביחד עם גב' מזור נכתב בפירוש שהלווה יהיה אחראי למסירת הדירה כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ. הנתבעת טוענת עוד כי בכל ההליכים הקודמים שנקטו התובעים כדי לבטל את מכירת הדירה וביניהם בקשה בטענת פרעתי, ותביעה למתן חשבונות וצו מניעה תוך טענה שהנתבעת גבתה כספים מעל הסכום המגיע ותביעה כספית נגד הנתבעים, לא טענו התובעים כל טענה לגבי היותם תופשים של הדירה. עוד טוענת הנתבעת כי הגב' מזור שהיא בעלת הדירה לא מצויה בין התובעים או הנתבעים, למרות שאם תתקבל התביעה הפגיעה בה תהיה קשה. שכן, ככל שלא ניתן יהיה לכסות את החוב מתוך הדירה תישאר היא חייבת כספים לבנק. העדרה כתובעת משמעותה שהיא מתנגדת לתביעה ומבקשת גם כן שהדירה לא תימכר כתפוסה.

באשר לתביעה החלופית טוענת הנתבעת כי הוסברו ללווים המשמעויות של העדר הגנה לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר וסעיפים 38 – 39 לחוק ההוצאה לפועל. מה עוד שכאן מדובר בתובעים שזו כבר פעם שלישית שהם לא מצליחים לעמוד בהחזרי המשכנתה ודירתם נמכרת, כך שברור שהם ידעו היטב מה משמעות העדר ההגנה על פי הסעיפים הנ"ל.

בהמלצתי הצדדים סיכמו טענותיהם ללא חקירות ולאחר עיון בכתבי הטענות ובסיכומים באתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה ואלה הנימוקים:

טענת הנתבעת לפיה הדירה לא נמכרה למעשה כתפוסה מקובלת עלי. בהסכם המכירה שנעשה בין כונס הנכסים לבין הגב' מזור (שהיא קרובת משפחה של התובעים ורכשה את הדירה כדי לסייע להם בהליכים שננקטו נגדם למכירתה)נכתב בפירוש כי המוכר מוכר את הדירה לקונה כשהיא חופשיה מכל תביעות צד ג'. הסעיף בהסכם שקובע שלא תימסר חזקה בפועל, ועניין זה יוסדר בין הגב' מזור לתובעים, נועד רק כדי להגן על כונס הנכסים מטענה אפשרית לפיה מכר את הידרה אך לא פינה אותה. היה ברור לצדדים כי מטרת הרכישה על ידי קרובת המשפחה היא כדי לאפשר לתובעים להמשיך לגור בה ולא להתפנות, אך ברור היה גם שהם לא מקבלים זכות בדירה ללא כל תמורה כך עולה מהגיונם של דברים. טענת התובעים כאילו קיבלו זכות להחזיק בדירה לעולמי עד ללא מתן תמורה כלשהי אינה הגיונית. נראה כי התובעים מנסים להיאחז בכל חבל הצלה אף שהם עצמם יודעים שאין בו ממש. בנוסף לאמור העובדה שהגב' מזור לא נמצאת בין התובעים או בין הנתבעים די בה כשלעצמה להביא לדחיית התביעה. ככל שתביעה זו היתה מתקבלת, הנפגעת העיקרית היתה הגב' מזור, שכן, היא זו שנטלה ביחד עם התובע 5 את ההלוואה לצורך רכישת הדירה וככל שלא יהיה בדירה עצמה כדי לכסות את סכום ההלוואה, וברור שאם היא תימכר כתפוסה כך יהיה, היא תהיה צפויה לנקיטת הליכים אחרים נגדה בגין יתרת סכום ההלוואה. ככל הנראה אי צירופה נובע מכך שהיא עצמה לא טוענת את הטענות הנטענות בתביעה לא לענין היות הדירה תפוסה ולא לענין הגנות חוק הגנת הדייר או חוק ההוצל"פ לענין דיור חלוף. מכל מקום אי צירופה לתביעה כאשר מתבקשת בה הצהרה שהדירה תפוסה די בה כדי להביא לדחיית התביעה ולפחות לדחייתה כפי שהוגשה. בנוסף לאמור, יש לקבל את טענת הנתבעת גם לענין השיהוי והמניעות, שכן, התובעים נקטו כבר במספר הליכים בקשר למשכנתה נשוא תיק זה אך לא טענו באף אחד מהם טענות לגבי היותם מחזיקים. לא זו בלבד אלא שהתובעים אף הגיעו להסכם עם הנתבעת שלפיו ניתנו להם 90 יום למכירת הדירה והוסכם בו במפורש שאם לא יגיעו להסכם תמשיך הנתבעת בהליכי פינוי. התובעים מנועים איפוא מלטעון עתה נגד ההסכם שהם עצמם הסכימו לו מה עוד שמדובר בסעד הצהרתי שהמבקשו צריך לבוא בידיים נקיות ולפחות לדווח על ההסכם האמור, דבר שהתובעים לא עשו.

אין מקום גם לקבל את התביעות החלופיות של התובעים הן מהטעמים הנזכרים לעיל, אי צירוף הגב' מזור וטענת השיהוי והמניעות. בענין זה יש להוסיף כי התובעים אינם יכולים לטעון שלגב' מזור לא הוסבר דבר בקשר להגנות מבלי לצרף אותה כצד לתיק. יש לזכו גם שמדובר בתובעים שכבר פעמים נטלו משכנתה ודירתם נמכרה מחמת חוסר יכולת החזר. טענה מצידם שהם לא ידעו מה הם ההגנות נשמעת בלתי סבירה ובלתי הגיונית ואף היא מלמדת על כך שהתובעים עושים כל שביכולתם על מנת לסכל את מימוש המשכון אף שהם יודעים שאין בבקשה דבר.

סוף דבר, התביעה נדחית ואני מחייב את התובעים בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ.

עיכוב ההליכים שניתן בהליך הביניים ושהותנה בעמידה בתנאי ההחזר (אף שהבנתי מתוך סיכומי הנתבעת שהתובעים לא עמדו בהם וממילא עיכוב ההליכים בטל ) מבוטל.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ג חשון תשע"א, 21 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: